כלבים

ראשי >כלבים
מערכת האתר

מינוח

קבוצת כלבים מגזעים שונים

במקור, כשסווג לראשונה ב-1758, נחשב כלב הבית כמין נפרד בפי עצמו, Canis familiaris. ב-1993 השתנתה תפיסה זו וכיום הכלב אינו נחשב כמין נפרד, אלא כתת-מין של הזאב המצוי. לעתים נעשה שימוש במונח "כלב" לתיאור כל בעל חי ממשפחת הכלביים, כמו זאבים, שועלים או זאבי ערבות.

"כלבה" הוא המינוח בעברית לנקבת הכלב; ו"כלבלב" לכלב צעיר.

עברית

ישנם ביטויים רבים בשפה העברית המשליכים מחיי הכלבים ("קור כלבים", "התייחס/ה אלי כמו אל כלב"), חלקם אומצו גם על ידי שפות אחרות ("רעב ככלב"), ולעתים המציאות ממנה הם שאולים השתנתה מאוד ("חיי כלב").

המילה "כלב" בהתיחסות לבני אדם משמשת לרוב כגידוף, ומשמעותה (באופן תמוה משהו, עקב תכונות הכלבים במציאות) אדם רע, חסר מוסר או נכלולי.

ללשון העברית חדרו גם מילים שמשמעותן "כלבה" בשפות אחרות: "קלפטע" ו"צ'ילבה מתחנפת" למשל. קלפטע הוא שיבוש לשוני ביידיש של המילה הארמית "כלבתא" (כלבה) ומשמעותה בשפה העברית אישה קשה או גסה ואף מרשעת או מכשפה. צ'ילבה היא כלבה בערבית, ובעברית השתרש המושג ככינוי לאדם שנמצאים איתו בריב.

בסלנג של תרמילאים ישראלים במזרח הרחוק ובדרום אמריקה, השתרש שם הפועל "להתכלב" שפירושו לחיות בתנאים מצומצמים ככל האפשר.

פיזיולוגיה

כלבי צ'יוואווה ודני ענק לשם השוואה

הכלאות וסלקציה שנעשו על כלבים בידי האדם שינו והפרידו בין תכונותיהם של גזעי כלבים שונים, אך לכל הכלבים קיימות תכונות משותפות, שירשו מאבותיהם הקדמונים. כמו מרבית היונקים הטורפים, לכלב שרירים חזקים, מערכת דם המאפשרת לו פעילות מתפרצת וארוכת טווח, ושיניים המאפשרות לו לתפוס, להחזיק ולקרוע חפצים. שלד הכלב מאפשר ריצה וקפיצה. רגלי הכלבים קטנות וכלבים הולכים על בהונותיהם.

חוש ריח

חוש ריחם של הכלבים נחשב מפותח במיוחד. הדבר מתאפשר הודות למספר עצום של תאים עשירים בקולטני ריח באף (כ-220 מיליון מול 5 מיליון באדם). מינים מסוימים בקרב הכלבים מצטיינים במציאת ריחות ספציפים אפילו בהשוואה לשאר המינים בסוג (זאת הודות להשבחתם על ידי האדם באמצעות הכלאות וסלקציה חד כיוונית). עדיין לא ברור מהו המידע המדויק אותו קולט הכלב מריחות הסביבה, אך ידוע שהכלב מסוגל להבדיל בין שני סוגי ריחות:

  • ריח שמקורו באוויר: ריח אשר אורגניזם או חפץ משאיר בסביבתו כאשר הוא עובר בה. ריח שכזה הוא מקוטע, נעלם במהירות אך חזק באופן יחסי.
  • ריח שמקורו באדמה: ריח אשר אורגניזם או חפץ משאיר כחתימה על האדמה. ריח שכזה הוא בדרך כלל חלש יותר, נוטה להתערבב עם ריחות אחרים אך מתנדף באיטיות רבה, תכונה המאפשרת לכלב להתחקות אחריו זמן רב לאחר החתימה הראשונית.

הדעה הרווחת כיום בקרב מאמני כלבים, שהתכונה לעקוב אחרי ריח מסוים היא לחלוטין מולדת ואינה נרכשת. עם זאת, ניתן לאמן כלב להתמקד בריח בודד ולהתעלם מריחות אחרים אשר יטו את תשומת לבו של הכלב הלא מאומן.

חוש שמיעה

חוש נוסף שמפותח אצל הכלב הרבה יותר מבני האדם הוא חוש השמיעה. לכלבים יש אפשרות לשמוע טווח תדרים שבני אדם אינם מסוגלים לשומעם. חוש השמיעה של הכלבים גם חד ורגיש יותר ולכן הם רגישים לרעשים יותר מבני אדם ומסוגלים לשמוע רעשים רגילים הרבה לפני שבני אדם מבחינים בהם.

רפואת כלבים

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

כלבים ובני אדם

חיבור עתיק

קיימת מחלוקת על התקופה ההיסטורית המוקדמת ביותר בה בויתו כלבים. חלק מן המחקרים מצביעים על כך שכלבים בויתו (מזאבים) לפני כ-15,000 שנים; אחרות טוענות - בהסתמכות על ממצאי DNA ועל מאובנים כי ביות הכלבים מוקדם הרבה יותר והתרחש לפני כ-100,000 שנים. קיימת גם אסכולה הגורסת כי כלבים בויתו לא מזאבים, אלא מכלבי בר, שהיו שלב ביניים בין כלב הבית והזאב.

תכונות הכלבים עברו שינוי והתאמה במהלך ברירה מלאכותית שנעשתה בכלבים במהלך אלפי השנים. בהתאם לצרכים השונים, פותחו התמחויות לפי דרישותיו של האדם. זהו למעשה בעל החיים שיש לו את הגרסאות הרבות ביותר בכדור הארץ.

החיבור החברתי בין האדם והכלב נמצא כייחודי ביותר. תכונתו של הכלב, המייחדת אותו לצרכי האדם משאר המינים הפיקחים ובעלי יכולות (כקופים), היא רגישותו למסרים אנושיים. לדוגמה, מחקרים הראו שכלבים, בניגוד לקופים, מסוגלים למצוא מזון על ידי קריאת "רמזים" אנושיים כגון מבט לכוון מקום הסתר. לא ברור האם תכונה זו גרמה לחיבור בין האדם לכלב מלכתחילה, או שהיא תוצר של שנים רבות בצוותא.

כלבים בשירות האדם

כלב תקיפה משטרתי באימון

הכלב שימש את האדם משחר דרכם המשותפת למטרות רבות החל משמירה ותקיפה, עזרה ברעיית צאן ובקר וכלה בציד, איתור נעדרים תחת מפולות שלגים וכחיית מחמד. במלחמת וייטנאם שם הצבא האמריקני בראש היחידות הלוחמות כלבים לגילוי אויב ומלכודות. כלבים הופעלו על ידי ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה לשימוש כנגד טנקים גרמניים. גם צה"ל משתמש בכלבים למטרות צבאיות. בין היתר השתמש בכלבים לפריצה לבתים המוחזקים בהם בני ערובה ולמעקב אחר עקבות מחבלים. במבצע כחול וחום נגד החזבאללה התגלה שצה"ל השתמש בכלבי נפץ, דבר שגרם לרעש תקשורתי גדול ולנסיגה של צה"ל משימוש זה בכלבים.

לכלבים שימושים אזרחיים נוספים כמו: כלבי נחיה לעיוורים, כלבי שמיעה לחרשים, כלבי גישוש לגילוי אנשים תחת הריסות בתים, כלבים לאיתור מוקדי שריפות, כלבי מזחלות, וכלבי הרחה לגילוי חומרי נפץ, סמים וחומרים אסורים אחרים.

בנוסף פותחו סוגי ספורט בהם משתתפים כלבים שאינם "מועסקים" בעבודות מסורתיות, וממצים בכך את היכולות הטבעיות שלהם.

כיום, רבים מגזעי הכלבים אינם משמשים עוד למילוי תפקידם המקורי, אלא מוחזקים כחיית מחמד, ליווי וככלבי תצוגה בתערוכות. בעלי כלבים נוטים לעתים לטפח את כלביהם בתספורות, בסידור ציפורניים ובפריטי לבוש. קיימות מספרות לכלבים בהן כלבים מקבלים טיפוח כולל. קיימים גם מלונות לכלבים, שם משאירים אותם בעלי הכלבים במידה שהם נעדרים מביתם.

גזעים

כלבי מזחלת באלסקה

מעל 400 גזעי כלבים קיימים בעולם. זו חלוקת גזעי הכלבים לפי FCI:

דיוקן משפחתי המתאר את הקשר בין הכלב לבעליו (רנואר, 1878)

קשר נפשי וחברתי

כיום, מעבר לתפקידים כלביים "מסורתיים", מוכרת יותר ויותר השפעתו של הכלב על הבריאות הפיזית והנפשית של האדם, בייחוד כשמדובר בילדים. הקשר בין אדם לכלבו הוא קשר רגשי עמוק ומשמעותו לאדם נוסקת מעבר לתועלת המעשית והטכנית שהכלב עשוי להביא. מחקרים פסיכולוגיים ופיזיולוגים רבים נעשו לגבי חיות מחמד בכלל וכלבים בפרט. ממחקרים אלו עולה שהקשר עם חיית מחמד מפתח תחושות הערכה עצמית, אחריות, אמפתיה ורגישות אצל ילדים. בנוסף, נמצא שלכלב השפעה מרגיעה על בעליו. דבר זה בא לידי ביטוי בלחץ דם נמוך יותר בסביבת הכלב, בירידת קצב לב בעת ליטופו, ואף נמצא שלבעלי כלבים תוחלת חיים גבוהה יותר. כלבים וחיות אחרות משמשים כ"מתווכים" חברתיים המקלים על יצירת קשר עם ילדים, דבר המשמש בעיקר לטיפול במסגרת החינוך המיוחד, כשמדובר בילדים בעלי נכויות ובעיות רגשיות והתנהגותיות.

חיי הכלבים עם בני האדם הקנו להם את הכינוי "חברו הטוב ביותר של האדם". לעומת זאת, קיימות חברות בהן מתייחסים לכלבים כטמאים, וקיימות תרבויות בהן משמשים גזעים מסוימים של כלבים למאכל.

כלבים בספרות ובאומנות

כלבים כבני לוויה ברישום מצרי עתיק

חלקו הנכבד של הכלב בחיי האדם ניכר גם בהתיחסות אליו ביצירות ספרותיות ואמנותיות לאורך ההיסטוריה. ברישומים מצרים עתיקים מופיעים כלבים בתפקידי ציד או לוויה. כלבים מופיעים בציורים מהמאה ה-18 וה-19 כמלווים בדיוקנאות, כנושא הציור, או כחלק מהתרחשויות וכן בפסלים.

בספרים וסרטים רבים משמשים כלבים בתפקיד הגיבור הראשי, מהידועים שבהם, פנג הלבן מאת ג'ק לונדון, לאסי חוזרת הביתה, עזית הכלבה הצנחנית מאת מוטה גור ועוד. באחרים, לכלב תפקיד משני, כבהקוסם מארץ עוץ מאת ל. פרנק באום, שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) מאת ג'רום ק. ג'רום ואחרים.

כלבים אף זכו להתיחסויות מיוחדות בשירים, דוגמת שירו של ניל יאנג, "קינג הזקן" (Old King), או שירו של פול מקרטני "מרתה יקירתי" (martha my dear), שנכתב על כלבתו של פול מקרטני, מרתה, מסוג כלב צאן אנגלי עתיק.

כלבים במקורות

לראשונה מוזכר הכלב בתנ"ך בספר שמות פרק י"א פסוק ז'. "לא יחרץ כלב לשונו". כלומר, כאשר עזבו בני ישראל את מצרים, אף כלב לא נבח להסגירם. הכלב מוזכר לראשונה בהקשר של עבודה לעזרת האדם, בספר איוב פרק ל' פסוק א' "כלבי צאני". סביר להניח שהכלבים מתקופת התנ"ך, היו טיפוסים זהים לכלב הכנעני שאנו מכירים כיום.

בעבר, המילה כלב הייתה משמשת לשמות פרטיים של אנשים כפי שנהוג במילים זאב ודוב, אף הם שמות של חיות. אחד מתריסר השליחים שצוו על ידי משה רבנו לרגל את הארץ היה כַּלֵב בן יפונה. כלבא שבוע, שם ארמי, היה חותנו של רבי עקיבא. בעברית שם זה אינו מקובל עוד, אך השם התנכי שרד בתרבויות אחרות, ואפשר למצאו למשל, בארצות הברית.

במסורת היהודית קיימת אמונה עממית על פיה יהודים חוששים מכלבים. ייתכן שהסיבה לכך היא שהנדודים לאורך ההיסטוריה לא איפשרו להם להחזיק חיות מחמד בקביעות, ואולי מכיוון שכלבים שימשו לא פעם להתעללות בהם, כגון בתקופת השואה. ישנו גם איסור של חז"ל "לגדל כלב רע בתוך ביתו", מחשש שיפחיד, ינשוך (ולעתים אף יפצע או יהרוג) את הבאים, וגם את קביעת הרמב"ם: "ארור מגדל כלבים וחזירים, מפני שהזיקן מרובה ומצוי". עם זאת הרמב"ם עצמו מתיר לגדל כלב אם הוא קשור תמיד לשלשלת ובישובי ספר בלבד מותר להתיר את השלשלת בלילה ולקושרה במהלך היום. [1]

כמה מחכמי ההלכה בימי הביניים סייגו את האיסור, וקבעו ש"כלב שאינו רע מותר לגדל", וש"כלבים קטנים בני תרבות (מאולפים), אינם בכלל האיסור". מקורות אחרים מעידים שגידול חיות מחמד, בעיקר כלבים, היה שכיח גם בתקופות קדומות. רבי יעקב עמדין קבע במאה ה-18 כרמב"ם שמותר להחזיק רק כלב אחד, בתנאי שהוא קשור בשלשלת ולצורכי שמירה בלבד.

בהלכה היהודית משתמשים בביטוי "מאכל כלב", כאמת-מידה להגדרת דבר-מה כמאכל. למשל חמץ עשוי להיות דבר הראוי לפחות למאכל כלב, אולם דבר שאינו ראוי אפילו למאכל כלב אינו יכול להיקרא "חמץ".

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
מהיא החיה האהובה עליך?